אין ספק, ניו יורק זה מקום מיוחד. עוד לא עשיתי שום דבר רציני ובכל זאת, יש מין הרגשה כזאת, וייב, שהולכים ברחוב שאתה מרגיש שזה מקום אחר. בחודשים האחרונים הסתובבתי הרבה בעולם, וככל הנראה זה לא באמת כאן אלא רק בראש שלי, אבל ההרגשה כאן היא אחרת.
את היום הראשון ביליתי בעיקר בסידורים – בנק, טלפון, להכיר את האזור שאני גר בו, לקנות שטויות לדירה וכו'. הדירה כצפוי קטנה (אני מעדיף את המילה קומפקטית) אבל אני לא צריך יותר מידי. ביום הראשון עשיתי בראש כל הזמן השוואות לדירה שהייתה לי בסידני. זה מצחיק איך הדברים הקטנים שונים. למשל, העובדה שיש לי אינטרנט מהיר כאן בחינם בחדר. או שיש אור נורמאלי שאפשר לקרוא בו. דברים שלא היה לי בסידני. מצד שני, בסידני היו דברים אחרים (קומקום חשמלי, טלוויזיה – אולי זה דווקא משהו שטוב שאין)...
אתמול הייתי מאוד עייף עם כל הג'ט לג והכל והחלטתי לוותר על ארוחת ערב וללכת לישון מוקדם. רק בשביל לנשנש משהו, קניתי לי חבילת עוגיות. לפתע מצאתי את עצמי יושב בדירת חדר בניו יורק אוכל עוגיות OREOS. מישהו אמר טום הנקס ב- BIG? אני חושב שבסרט הוא גם היה אמור להיות בן 30, לא?
היום התחלתי לנצל את ניו יורק באמת. הלכתי להרצאה של אחד הסופרים והכותבים האוהבים עליי, סת גודין. ההרצאה הייתה על הספר החדש שלו (Linchpin) ומי שקנה כרטיס קיבל את הספר בחינם (הספר עולה באופן רגיל כמעט כמו הכרטיס) ואפילו פוסטר על ההרצאה. הייתה הרצאה מרשימה ביותר ואני לא יכול לחכות לקרוא את הספר... (ראו תמונה למעלה ועוד תמונות כאן).
זהו, התוכנית לסוף השבוע זה להתחיל להסתובב קצת בעיר, ללכת למוקדי התיירות ולפגוש כמה חברים שנמצאים כאן
שבת שלום
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה