פתאום זה הכה בי. התאריך היום הוא ה- 25.11.2009. שנה חלפה מאז היום שנחתי לראשונה בסידני. שנה שלמה. איך הזמן עובר מהר שנהנים, אהה?
אני מנסה לחשוב מה בדיוק קרה בשנה הזו וקצת קשה לי לסכם. אני יודע שחלו הרבה תהליכים פנימיים אצלי. אני יודע שהתבגרתי והתפחתי. אבל מסקנות חד משמעיות, עדיין אין לי. אולי זה אחד מההישגים המשמעותיים. אני מרגיש נוח עם זה שאין לי מסקנות חד משמעיות. אני לא מאוהב ברעיון, אבל אני חי איתו בנוחות.
אם הייתם שואלים אותי לפני שנה אם בשלב זה אני אעסוק בעיקר בתכנונים לחודשים הקרובים בניו-יורק, הייתי עונה לכם שאין סיכוי. שוב, עוד תהליך של התפתחות. קצת יותר ספונטניות (יחסית כמובן, בכל זאת, זכרו במי עסקינן).
הימים האחרונים (ואלו הקרובים) עמוסים לעייפה, בעיקר בסידורים ובסגירת קצוות אקדמאיים ובירוקראטיים. כמובן שלא רק אני בשלבי סיום. בערך חצי מהכיתה נוסעת לחלופי סטודנטים, אז רוב מסיבות הסיום מתקיימות בימים אלו (למעשה בשבת יש לנו מסיבה גדולה ואני שותף פעיל בתכנון, בהכנות ובמערכונים... זה חלק מהעומס, אבל בלי תלונות). בעוד פחות משבועיים מתחילה הנסיעה לסינגפור והודו, כך שחודשים דצמבר וינואר יהיו בינלאומיים ביותר.
אסור לשכוח שאת כל האמור לעיל אני עושה עם מראה האחים מריו (אני מזכיר לעצמי את לואיג'י). אני אשאיר אתכם במתח עם התמונות עד לסוף החודש.
שיהיה לכם המשך שבוע נעים,
אלעד
נ.ב.
אני יודע שתדירות העדכונים שלי פחתה, אבל אני מקדיש את רוב זמן הכתיבה שלי לשני הבלוגים האחרים שלי (אחד ניהול ומנהיגות והשני על פירוש חילוני של התנ"ך). אני מאוד מרוצה מרמת הכתיבה שלי ומאז שפתחתי חשבון בטוויטר, אני מקבל הרבה יותר חשיפה ומחמאות מכותבים ואנשים מקצוע שאני מאוד מעריך. אני מקווה שהנסיעה לניו-יורק תאפשר לי למנף את הקשרים הללו עוד יותר.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה