למידה

0. מהמקום שבו אני גר יש מספר קווי אוטובוסים למרכז העיר. המספר של האוטובוס שבדרך כלל אני לוקח הוא 392 (אירוני, לא? האם המספר הזה רודף אחריי???). בכל מקרה, היום ניסיתי לקחת אוטובוס אחר. אני נוסע שמח וטוב לב ועוקב אחרי המפה מרוצה מכך שהוא נוסע במסלול חדש ואני לומד להכיר חלקים נוספים של העיר. רק מה מתברר, לקחתי אוטובוס לא נכון (חשבתי שאני לקוח 399, אבל לקחתי 393). שהוא הסתובב והתחיל לנסוע לכיוון הלא נכון הייתי צריך לחשוד. לא חשדתי. למה הוא עשה לי משהו? שכל הנוסעים ירדו ורק אני נשארתי (והנהג לא שם לב) לא חשדתי. שהוא התחיל לעשן, פה חשדתי. כאשר קמתי נראה לי שהבהלתי אותו. זה לקח לי קצת זמן להבין אז הוא נסע די רחוק (אולי נסע הביתה או משהו...). בכל מקרה, אומרים שלומדים ברגליים. הלכתי די הרבה ברגל בדרך חזרה. עכשיו אני יודע לאן הוא נוסע ויודע שכאשר כל שאר הנוסעים יורדים, זה סימן לא טוב. לפחות למדתי להכיר חלקים חדשים של העיר :).

1. יש אינסטינקטים שאנחנו מפתחים לאורך השנים. זה כבר חלק כל כך מהותי מאיתנו שאנחנו אפילו לא שמים לב. אחד הדברים האלה זה האינסטינקט שגורמים לנו לפתח מגיל קטן של להסתכל בכביש לפני שחוצים (כן כן, דובי דוברמן דוקטור לחוקי תנועה). אבל כאן, האינסטינקטים שלי כל הזמן מתעים אותי. עכשיו זה כבר קרה לי שביקרתי בעבר באחת מהמדינות המוזרות האלו שבהם נוהגים בצד השני, אבל הפעם, אני כאן למשך זמן ארוך ואני הולך המון ובעיר ופתאום זה נהייה משמעותי. אני מנסה לחנך את עצמי מחדש להסתכל לכיוון הנכון, אבל ההתניות הקיימות שלי מנצחות אותי. אני מרגיש כמו בניסוי ענק של פבלוב. מנסה להכחיד את ההתניות הקיימות. רק חסר שאני אתחיל לרייר כל פעם שאני חוצה את הכביש. גם ככה אני תמיד רעב והדיאטה שלי פה לא ממש מרשימה. מזל לפחות שיש שילוט על הכביש שמזכיר לך מידי פעם ומונע תאונות מצערות... :).

2. זה מדהים איך יש בתרבויות אחרות, אפילו כאלו שדומות מאוד לשלנו, מנהגים קטנים שונים. שאתה מסתובב במחשבה של למידה, אתה פתאום שם לב לזה. על האוטובוס, יש שני מכשירים להכנסת הכרטיסים שקונים מראש לנסיעה. אחד ליד הנהג ואחד טיפה יותר קדימה. למה יש שניים? איך קובעים לאיזה אתה מכניס את הכרטיס? זה מצחיק אותי להסתכל על הנהג וללכת קדימה לתוך האוטובוס. עוד דבר, בהרבה מהמסעדות ובתי הקפה ראיתי שעל השולחנות יש מספרים וחשבתי לעצמי – "היי, מה? המלצרים כאן לא יכולים לזכור את המספר של השולחנות בעל פה?". טוב, היום התברר לי. בסוף הארוחה אתה פשוט הולך לקופה ואומר (כן, אומר!): "אני משולחן 6". מצחיק. טוב, הייתם צריכים להיות שם :).

תבלו... אני מנסה.

אלעד