הגעתי

טוב,
הגעתי.
בערך 20 שעות טיסה + עוד כמה שעות בשדות תעופה מאחוריי ונחתתי בסידני. כולם שאלו אותי במשך כל השבוע האחרון אם אני מתרגש. התשובה שלי הייתה שלא, שאני מרגיש יותר הרגשה לא ברורה שקשה להגדיר אותה. חשבתי שההתרגשות תבוא בטיסה או אחרי הנחיתה. בינתיים כלום. כמו שאני מכיר את עצמי, ההתרגשות שלי תבוא כאשר יתחילו הלימודים ב- 12 בינואר.

עד אז, מה עושים? שאלה טובה. את התקופה הקרובה אני מתכוון לנצל לארבע מטרות עיקריות:

1. סידורים והיכרות עם הסביבה. אני יכול לספר לכם שזה בעיקר מה שעשיתי היום. פתיחת חשבון בנק (זה לא יאומן איך בכל מקום בעולם, בנק תמיד יהיה בנק. על הדברים הקטנים והמעצבנים שלו). איתור מקום המגורים. הליכה במסלול לאוניברסיטה ואיתור מיקומה. לימוד של איך לכל הרוחות עובדים האוטובוסים כאן. וכו'. זה נראה קצת מוזר שנסעתי עד לכאן כדאי לעשות את כל זה. אבל אני מרגיש שזה ממש חשוב להגיע ללימודים בתחילת ינואר שכל העניינים הללו מאחוריי.
2. טיול. אני רוצה לטייל קצת בסידני ובסביבה. עוד לא ברור איפה בדיוק וכמה אני אעשה. אני יודע על זוג חברים אחד שיגיע לכאן בעוד כמה ימים לשלושה ימים ועל עוד מישהי שאולי תגיעי לכאן בקרוב. ככה, שאני אשמור חלק מהדברים המסורתיים יותר לאז. אני מנסה לחפש דברים ייחודיים שאפשר לעשות ולראות בינתיים. עדכונים בקרוב.
3. הירגעות. כן, אני יודע שבחודשים האחרונים זה בעיקר מה שעשיתי, אבל כאן אני יכול לעשות את זה מנותק לחלוטין. אמת, לא ממש הייתי צריך להגיע עד לכאן בשביל זה, אבל אני חושב שזה חשוב לעשות את זה כאן. בשבילי הירגעות, זה בעיקר שקט וקריאת ספרים. עוד לא ברור לי בדיוק איך זה יתבצע.
4. הכרת חבריי לספסל הלימודים. בשבועות הקרובים אמורים להתחיל לטפטף לכאן עוד ועוד סטודנטים שעומדים ללמוד איתי. אם כמה מהם כבר יצרתי קשר וקבענו להפגש עוד לפני שהלימודים מתחילים.

זהו בינתיים. אני ממש עייף (מנסה לא לישון כדי ללכת לישון בשעה הרגילה לאפס לעצמי את השעון).

אלעד