איש השנה

Photo by edmot

אתמול ראיתי את הסרט "איש השנה" בכיכובו של רובין וויליאמס (מזמן כבר לא ראיתי סרט טוב עם השחקן המדהים הזה). כן אני יודע שזה שודר ביום שבת האחרון, אבל אני הקלטתי וראיתי רק אתמול.
למרות העלילה הכללית שהינה מעט פשטנית לטעמי, הסרט הינו סרט מרתק בעיקר בתקופה הנוכחית של בחירות מסביבנו (בארה"ב, שבוע הבא ברשויות המקומיות ועוד שלושה חודשים לכנסת).
הסרט מציג בצורה כל כך יפה את השטחיות שפשה בדיון הציבורי ואת ההתעלמות מהצרכים האמיתיים של האנשים. כאשר הדיון מתמקד בבן אדם ולא בדעות שלו אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת. כאשר הדיון נגרר לסיסמאות פשוטות ולא עוסק בסוגיות שעל הפרק אז אנחנו יודעים שאנחנו בכיוון הלא נכון. שימו לב לדיון המרתק הזה בנושא הבחירות ברשויות המקומיות בתל אביב, שלצערי לא מתמקד בסוגיות, אלא בשאלות צדדיות (כאן וכאן).
רביב דרוקר אמר בתקופה האחרונה (אני לא זוכר איפה. לא מוצא את זה בבלוג שלו, אולי בתוכנית שישי) שאסור שהדיון לקראת בחירות יעסוק בנושאים האמיתיים שעל הפרק, בגלל שהם בכל מקרה משתנים מאוחר יותר. אם מסתכלים על הנושאים שהיו על הפרק לפני כל אחת מהבחירות האחרונות, זה באמת כך. הוא חושב שהתשובה היא לדון באופי של האנשים עצמם, בדרך קבלת ההחלטות שלהם וכו'. אם במילא הם צריכים לקבל יותר מאוחר החלטה שלא קשורה למה שהם נבחרו עליו, כדאי לבחור אנשים שיודעים לקבל החלטות נכון.
אין ספק שיש בזה משהו. שתי בעיות יש לי עם הגישה הזאת. הראשונה, הדיון מתמקד באנשים מסוימים ולא כולל התייחסות גורפת לקבוצת האנשים שיובילו. עם כל הכבוד ללבני, ביבי, ברק או אלי ישי (או הרב עובדיה) לכנסת נבחרים 120 איש, שממלאים תפקידים חשובים ומצביעים על נושאים שמשפיעים על החיים שלנו. חלקם הגדול נבחרים לשרים. הדיון מתמקד, בצורה שטחית, רק בראש. מתי פעם אחרונה שאלתם את עצמכם – מי עשירי ברשימה של הליכוד לכנסת, או מי מספר 20. או מי מספר 25 בקדימה. או מי מספר 2 אצל ליברמן? מדהימה אותי הפרסומת של ליברמן לרשויות המקומיות. "ב- 11.11 מצביעים ליברמן". ליברמן כמובן לא רץ בעצמו לאף רשות מקומית. מה, אני בוחר כפילים שלו? אנשים שיעשו כל מה שהוא אומר להם? מפחיד! הבעיה השנייה, נובעת מהעובדה שהדיון לא מתמקד בנושאים האמיתיים לפני הבחירות, דווקא בגלל נושא השטחיות. אם הדיון הוא ספין ותרגיל בחירות, אז הנושא לא רלוונטי. בימים האחרונים יש מריבות בחירות פוליטיות סביב נושא החינוך. האם באמת הנושא הזה יהיה על סדר היום אחרי הבחירות? אם דרוקר צודק – אז לא. ואם הוא צודק. אז זה עצוב.
מה שבעיקר הסרט איש השנה מלמד הוא על הכניעה של הפוליטיקאים לבעלי ההון והכסף. אחת ההערות המעניינות ביותר שלמדתי בספר "יסודות הכלכלה – מדריך לאזרח" זה שדווקא העשירים, שלכאורה מרוויחים הכי הרבה מקפיטליזם ומשוק חופשי, הם הסכנה הגדולה ביותר למדינה קפיטליסטית, משום שלהם יש אינטרסים שגורמים לעיוות של היסודות של הכלכלה החופשית ומביאים לחוסר פיקוח איפה שצריך פיקוח בשם עקרונות השוק החופשי. המשבר הכלכלי העכשווי, רק מוכיח כמה הרעיון הזה נכון. בעניין הזה, מסע הבחירות של אובמה, שמומן על ידי תרומות קטנות של הרבה אנשים, באמצעות האינטרנט, טומן בחובו מהפכה אמיתית. אני מקווה שלא אתבדה.
יותר מכל, הסרט גרם לי לחשוב על העובדה ששתי השיטות הטובות ביותר שיש לנו (שכולם יודעים שהן למעשה, הכי פחות גרועות) דמוקרטיה וקפיטליזם, התעוותו בצורה כל כך נוראית, שיכול להיות שהן לא משרתות את המטרה האמיתית שלהן. ההתמקדות בטווח הקצר היא מחלה שהפוליטיקה חולה בה כבר הרבה זמן. המשבר הנוכחי, לימד עד כמה וול סטריט חולה בה גם כן. זו הבעיה המרכזית שאני הייתי מנסה לטפל בה. משפט אחד בסרט גרם לי לעשות Pause (כמה טוב שרואים מהקלטה) וללכת לרשום אותו כדי שאוכל לצטט אותו היום:

"The perception of truth is more important than the truth itself"

מטריד כמה זה נכון בימים אלה. עד שלא נחזור לעסוק באמת עצמה ולא בתפיסה שלה או בנגזרות שלה או בציפיות להגעתה, ההתקדמות שלנו כחברה (ברמה הכלכלית, המדינית והעולמית) לא תתקדם.

אלעד