פרצופה של המדינה

אתמול הלכתי בהזמנתו של חברי היקר רן, להופעה של תיסלם. ההופעה הייתה במסגרת כנס שנתי של אנוש, ארגון העוזר לאנשים המתמודדים עם מחלות ופגיעות נפש להתמודד בצורה טובה יותר ולהתשלב בחברה. בתחילת האירוע, שהונחה על ידי צופית גרנט, רואיינו מספר אנשים שעברו את החוויה הנוראית וכן חברים ובני משפחה שלהם. כמו כן הוצגו סרטים והסברים על פעילות העמותה. מעניין.
בכל מקרה, כפי שאתם מבינים, אנחנו באנו לראות את תיסלם כאשר עלות הכרטיס (אני הוזמנתי) היא תרומה לעמותה. על ההופעה הזאת רציתי לדבר.הייתה הופעה מדהימה!!! מלאת אנרגיה, כיפית, שמחה. פשוט כיף צרוף. איך שהתחילו להתנגן התווים הראשונים, הרגשתי משהו בגוף שלי משתחרר. הרגשתי תחושה של אנרגיה שמתפשטת בכל אבריי. יש משהו במוזיקה של תיסלם (ויש עוד כמה אמנים שעושים לי את זה) שפשוט מעוררים אותך. נוכח תגובות הקהל, אני מניח שאני לא היחיד שהרגיש ככה. באותם רגעים חשבתי לעצמי, האם כאשר הם כתבו את השירים, לפני 30 שנה, הם ידעו, עוד באותו רגע, שהם יוצרים משהו שישרוד שנות דור. ששלושים שנה אחרי, מבוגרים בני 70, ילדים בני 7 וכל מי שנמצא באמצע יהנו ממוזיקה שממשיכה להיות עכשיות ורלוונטית. איך זה מרגיש ליצור משהו שהוא כל כך משמעותי ומצליח להחזיק כל כך הרבה זמן?
בכל מקרה, רואים על החבורה שהם מאושרים לשיר ולהיות ביחד. דני בסן, שהקול המדהים שלו מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש (איך הוא לא הצליח בקרירת סולו עם קול כזה?), נראה כאילו הוא לקח כמה כדורי אקסטה לפני ההופעה. הוא קיפץ ורק על הבמה כאילו הוא בן 16. החברה סביב גיל 50, למי שלא ידע.
אותי בעיקר מדהים, כל פעם שאני שומע אותו, השיר "פרצופה של המדינה". כל פעם שאתה שומע אותו, אתה מרגיש כאילו הוא נכתב על הזמנים הנוכחים. תקראו את מילות השיר, האם זה כל כך קשה להאמין שזה נכתב על אולמרט (ריח הסיגר, המלחמה וההתנהגות שאחריה, הקריאות בנאומים לאחדות העם שלא עומדות מאחוריהן כלום, בדרך שיקר וגנב וכו'...). יש טקטסטים, שנוגעים בצורה כל כך עמוקה במהות שלנו כאן, בחיים המשותפים שלנו במדינה הזאת, שאין להם מדבקת זמן או גיל.
אי אפשר לסיים את הקטע הזה מבלי להביא את המילים של השיר במלואם (מילים שנכתבו על ידי יאיר ניצני). שווה לקרוא ולהפנים. זו באמת פרצופה של המדינה.

הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה - יום חדש לעסקן הקטן.

מחייג בנסיעה - ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה "רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה".

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה...

מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.

מדרימים במכונית - וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..

תנו לי כח
תנו לצרוח
מה שבא לי
כי היתה לי
ארץ זבת חלב
נגנו עכשיו...

ואני לא מבין מה השתנה?
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית?

מלטף את פנייך משקיף לחלון
ואת מחייכת מתוך החלום
אוהב שאת ככה ולא משתנה
החיוך שלך הוא
פרצופה של המדינה...