Photo by James Cridlandלא יאמן אבל עברו כבר שלושה ימים. אם אני יכול לסכם את הימים האלו – בעיקר שתייה, מינגילינג וברביקיו. שזה בעיקרון לא דבר רע... אבל... מי שמכיר אותי יודע שאלו לא הדברים שאני מצטיין בהם. ביום שני הבא מתחילים ממש ללמוד (מעין שלושה שבועות כללים על ניהול) ואחרי זה מתחילים את הטירוף.
מה שכן, לאט לאט אני מכיר יותר ויותר אנשים (יש בערך 65 בתוכנית) וזה נחמד מאוד. כמו שכתבתי לפני יומיים, הם באים מכל כך הרבה מקומות (ארה"ב, הודו, ארגנטינה, צרפת, גרמניה, אוסטרליה, מלזיה, סינגפור, יפן, סרי לנקה, הולנד, דרום אפריקה ועוד ועוד) ומכל כך הרבה דיסציפלינות (רואי חשבון, מהנדסים, ייעוץ עסקי, עצמאיים, מנהלי פרויקטים ציבוריים, אנשי שיווק, אמנים ועוד ועוד) שזה מרתק. עם כל הגיוון, אני היחיד שמגיע מרקע משפטי... וכולם מגיבים לזה בצורה מעוררת השראה. הם מאוד מרוצים מזה משום מה.
כמובן, שאני לא יכול להיות מרוצה. כזה אני. החנון שבי היה רוצה שהשבוע הזה יכיל הרבה יותר פעילויות יותר מובנות ומתוכננות, אבל כרגע אני משאיר את הרגשות האלו בפנים ומנסה ליהנות מהחוויה... אני אתן למפלצת שבי לישון עוד קצת לפני שאני אתחיל פה לשלוף טכניקות משוב מתקדמות.
במקביל, אני מתחיל להכיר את האוניברסיטה, את מרחקי וזמני ההליכה (בערך 20 דקות להגיע לכיתה) והיום אפילו ביררתי לגבי מכון כושר (אופטימיות עוד לא הרגה אף אחד) ודאגתי לסידורים בבנק. אני מקווה שבסוף השבוע אצליח להשלים את רשימת הדברים הקטנים שחסרים לי בדירה. אני מנסה לקנות פח כבר איזה שבוע וחצי, אבל כל פעם, נראה לי מוזר להתחיל להסתובב עם פח בקניון ואחרי זה באוטובוס בדרך הביתה... למה לא מוכרים פחים מתקפלים :)...
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה