Photo by dannysullivan קראתי אתמול את ההסבר הזה (בשני חלקים – 1, 2) על המשבר הכלכלי בארה"ב. אחד מהמעניינים שקראתי. בגדול, התיזה העולה מההסבר היא שחלק גדול מהמשבר הוא תוצאה ממנגנוני פיקוח כושלים, שלא רק שלא היו מוכשרים להתמודד עם וול-סטריט, אלא שכמו בוול-סטריט, חשבו על הטווח הקצר של עצמם, במקום על הטווח הארוך.
כמה מחשבות:
אני חושב שתהליכי ההפרטה של השנים האחרונות יצרו בעיה מעניינת חדשה. מנגנוני פיקוח. במדינת ישראל (וכמו שרואים מהכתבה, גם בארה"ב), חווינו מעבר מרשים וחשוב לשוקים ומשקים פרטיים. המעבר הזה, לפחות לדעתי, הביא הרבה ברכות. הבעיה היא שלא נעשה מעבר מקביל ופיתוח מתאים ושווה של מנגנוני הפיקוח.
התפיסה אמרה תמיד שככל שהממשלה תפריט יותר חלקים ותפסיק לשלוט בגורמים שונים במשק, אז הגודל של הממשלה יקטן והיעילות תעלה. אני חושב שזה נכון, אבל חלקית. ככל שיש יותר גורמים פרטיים, הפיקוח עליהם הופך להיות חשוב יותר ולכן, הממשלה "מאבדת" עובדים בחלקים שהופרטו, אבל "מרוויחה" (או צריכה להרוויח) במנגנוני הפיקוח שצריכים לגדול. לא בטוח שההקטנה של המנגנון הממשלתי, שתמיד נתפסה כאחת המטרות של תהליכי ההפרטה, הינה מטרה נכונה, ראויה או אפשרית.
הבעיה היא שאני לא בטוח שהפיתוח של המשקים הפרטיים וגופי הפיקוח נעשו בקורלציה. זה לא רק בגודל, ברגע שהשוק הפרטי עושה את מה שהוא עושה ומפתח את השוק, הפיקוח נהייה חשוב יותר ומסובך יותר (כמו שמוכיחה הכתבה). לכן, האיכות של האנשים שמגיעים לפיקוח צריכה להיות גבוה הרבה יותר. אם פעם הממשלה הפעילה את המנגנונים שהופרטו עם איכות אנשים מסוימת, הפיקוח כיום דרוש הון אנושי ברמה גבוהה הרבה יותר. תראו בכתבה, ראש מחלקת האכיפה בתחום ניירות הערך בארה"ב, לא היה מסוגל להבין (מבחינה כלכלית ומתמטית) את המנגנונים שבהם השתמשו בנקי ההשקעות הגדולים. אם המפקח לא מבין את מה שהוא מפקח עליו, התוצאה ברורה מעליה.
הבעיה היא כמובן, שככל שהמשק הפרטי חזק יותר ומשמעותי יותר לגופים הממשלתיים קשה למשוך את האנשים האיכותיים שבאמת מבינים את המשק ויכולים להפעיל פיקוח איכותי.
אני זוכר שקראתי ראיון פרישה של יו"ר רשות ניירות ערך הקודם, משה טרי. שאלו אותו אם הוא לא מרגיש שעכשיו שהוא יוצא לשוק הפרטי, שהגורמים במשק "ינקמו" בו על המהלכים שהוא הוביל. התשובה שלו הרשימה אותי (ציטוט מהזיכרון): "דאגתי לעצמי ולמשפחתי לפני שלקחתי את התפקיד כדי שאני אדע שאף אחד לא יכול להשפיע עליי מלבד טובת התפקיד עצמו ושלא אצטרך לדאוג לאחר שאעזוב את התפקיד". אני לא סגור מה טרי עושה היום, אבל אני לא דואג לו. אבל הבעיה של מעבר מהמשק הציבורי של פיקוח למשק הפרטי שקיימת על פי הכתבה בארה"ב ,ואנחנו יודעים שהיא קיימת גם בישראל, דורשת פתרונות יצירתיים. צריך ליצור תמריץ אחר לאנשי הפיקוח, או לפחות לשנות את המשוואה על פיה הם דואגים לתפקיד הבא שלהם.
אין לי כמובן פתרונות קסם, אבל אני חושב, שכדאי לממשלה להתחיל לחשוב על שדרוג תהליכי הפיקוח ועל מסלולים ותוכניות שימשכו אנשים איכותיים, במצבו של טרי, אנשים "לא משוחדים", לתפקידי הפיקוח. אני חושב שתהליכים אלו יהיו תהליכי היסוד בהבטחת הצלחתו של המשק הפרטי בישראל ופיתוח הכלכלה. אני מניח שידידנו מעבר לים יעברו תהליכים דומים. לאור האירועים האחרונים, אנחנו יודעים שלא הכול צריך להעתיק מהם. אבל בטח אפשר להסתכל, להשוות וללמוד מטעויות כדי שלא נחזור עליהן בעצמנו.
אלעד
אני חושב שתהליכי ההפרטה של השנים האחרונות יצרו בעיה מעניינת חדשה. מנגנוני פיקוח. במדינת ישראל (וכמו שרואים מהכתבה, גם בארה"ב), חווינו מעבר מרשים וחשוב לשוקים ומשקים פרטיים. המעבר הזה, לפחות לדעתי, הביא הרבה ברכות. הבעיה היא שלא נעשה מעבר מקביל ופיתוח מתאים ושווה של מנגנוני הפיקוח.
התפיסה אמרה תמיד שככל שהממשלה תפריט יותר חלקים ותפסיק לשלוט בגורמים שונים במשק, אז הגודל של הממשלה יקטן והיעילות תעלה. אני חושב שזה נכון, אבל חלקית. ככל שיש יותר גורמים פרטיים, הפיקוח עליהם הופך להיות חשוב יותר ולכן, הממשלה "מאבדת" עובדים בחלקים שהופרטו, אבל "מרוויחה" (או צריכה להרוויח) במנגנוני הפיקוח שצריכים לגדול. לא בטוח שההקטנה של המנגנון הממשלתי, שתמיד נתפסה כאחת המטרות של תהליכי ההפרטה, הינה מטרה נכונה, ראויה או אפשרית.
הבעיה היא שאני לא בטוח שהפיתוח של המשקים הפרטיים וגופי הפיקוח נעשו בקורלציה. זה לא רק בגודל, ברגע שהשוק הפרטי עושה את מה שהוא עושה ומפתח את השוק, הפיקוח נהייה חשוב יותר ומסובך יותר (כמו שמוכיחה הכתבה). לכן, האיכות של האנשים שמגיעים לפיקוח צריכה להיות גבוה הרבה יותר. אם פעם הממשלה הפעילה את המנגנונים שהופרטו עם איכות אנשים מסוימת, הפיקוח כיום דרוש הון אנושי ברמה גבוהה הרבה יותר. תראו בכתבה, ראש מחלקת האכיפה בתחום ניירות הערך בארה"ב, לא היה מסוגל להבין (מבחינה כלכלית ומתמטית) את המנגנונים שבהם השתמשו בנקי ההשקעות הגדולים. אם המפקח לא מבין את מה שהוא מפקח עליו, התוצאה ברורה מעליה.
הבעיה היא כמובן, שככל שהמשק הפרטי חזק יותר ומשמעותי יותר לגופים הממשלתיים קשה למשוך את האנשים האיכותיים שבאמת מבינים את המשק ויכולים להפעיל פיקוח איכותי.
אני זוכר שקראתי ראיון פרישה של יו"ר רשות ניירות ערך הקודם, משה טרי. שאלו אותו אם הוא לא מרגיש שעכשיו שהוא יוצא לשוק הפרטי, שהגורמים במשק "ינקמו" בו על המהלכים שהוא הוביל. התשובה שלו הרשימה אותי (ציטוט מהזיכרון): "דאגתי לעצמי ולמשפחתי לפני שלקחתי את התפקיד כדי שאני אדע שאף אחד לא יכול להשפיע עליי מלבד טובת התפקיד עצמו ושלא אצטרך לדאוג לאחר שאעזוב את התפקיד". אני לא סגור מה טרי עושה היום, אבל אני לא דואג לו. אבל הבעיה של מעבר מהמשק הציבורי של פיקוח למשק הפרטי שקיימת על פי הכתבה בארה"ב ,ואנחנו יודעים שהיא קיימת גם בישראל, דורשת פתרונות יצירתיים. צריך ליצור תמריץ אחר לאנשי הפיקוח, או לפחות לשנות את המשוואה על פיה הם דואגים לתפקיד הבא שלהם.
אין לי כמובן פתרונות קסם, אבל אני חושב, שכדאי לממשלה להתחיל לחשוב על שדרוג תהליכי הפיקוח ועל מסלולים ותוכניות שימשכו אנשים איכותיים, במצבו של טרי, אנשים "לא משוחדים", לתפקידי הפיקוח. אני חושב שתהליכים אלו יהיו תהליכי היסוד בהבטחת הצלחתו של המשק הפרטי בישראל ופיתוח הכלכלה. אני מניח שידידנו מעבר לים יעברו תהליכים דומים. לאור האירועים האחרונים, אנחנו יודעים שלא הכול צריך להעתיק מהם. אבל בטח אפשר להסתכל, להשוות וללמוד מטעויות כדי שלא נחזור עליהן בעצמנו.
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה