אני חושב שכבר כתבתי משהו דומה בעבר ובכל זאת.
אני כל פעם מופתע לגלות שימים שמחים וימים עצובים. פתאום, בלי סיבה אמיתית משהו קטן עושה אותך מאושר. ובאותה פתאומיות, משהו קטן עושה אותך עצוב. יכולים לעבור עליך כמה ימים של אי בהירות שגובלת בעצב ולפתע, את מוצא את עצמך הולך ברחוב, מחייך ללא סיבה אמיתית.
אבל שמחה ועצב אלו לא הרגשות היחידים. אצלי, בימים האחרונים, זה יותר התפיסה העצמית שלי. מרגעים של הבנה מוחלטת מה אני רוצה לעשות ואיפה אני רוצה לראות את עצמי בעתיד, לחוסר יכולת מוחלטת להתמודד עם המציאות היום יומית ועם האי-וודאות שבה.
הימים האחרונים היו לי מוזרים. הגוף שלי נלחם בי. אחרי שבוקר אחד הרשיתי לעצמי לישון מעט מאוחר יותר, התחיל מעין מעגל שכזה. אני לא נרדם בלילה, אז אני ישן עד מאוחר בבוקר. אני עדיין תופס את עצמי כמישהו שהולך לישון מוקדם, אז אני נכנס למיטה לפני חצות. ואז, אני מוצא את עצמי שוכב במשך שעות במיטה ובוהה בתקרה וחוזר חלילה.
טרם החלטתי אם אני רוצה לאמץ את הנטייה החדשה הזו ולזרום איתה. לקום באמצע הלילה ולהשלים פרויקטים של כתיבה שאני דוחה מזה זמן רב. או שאני רוצה להלחם בה ולחזור להיות איש של בוקר, כי בלילה, אני לא באמת מרגיש אני ואני לא רוצה לכתוב משהו שאני בסיטואציה הזו.
זהו להיום. מבטיח עדכונים קצת יותר מהותיים (או לפחות עדכונים), בימים הקרובים.
פורים שמח!
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה