הניקס
אז אתמול בערב הלכתי לראות משחק של הניקס. האמת, שהתכוונתי ללכת עם אנשים אחרים מתוכנית חילופי הסטודנטים. הכל כבר היה מוכן. שלחתי מייל לכולם והצעתי לכולם לבוא. סיפרתי שיש לי רקע משפחתי בכדורסל ושאם מישהו יצטרך עזרה, אני מוכן לספק הסברים. שלחתי לכולם קישור לאתר שבו קונים כרטיסים מוזלים. מייד נכנסתי לאתר (היי, דוגמא אישית) וקניתי לעצמי כרטיס. ואז החלו להגיע המיילים. מסתבר שקניתי את הכרטיס המוזל האחרון שהיה. אז כל האנשים שרצו לבוא לא היו יכולים לקנות לעצמם כרטיס. ואני כבר הזמנתי את שלי. מה עושים? מתבאסים? לא. הולכים למשחק לבד.
עכשיו למי שלא מכיר, מדובר בקבוצת הכדורסל של ניו-יורק שכבר שנים לא מגיע לאף הישג ובשנים האחרונות מציגה קבוצות גרועות במיוחד. המשחק הזה לא אכזב והם הפסידו את המשחק בתצוגת כדורסל, איך נגדיר זאת בעדינות, לא מרשימה במיוחד. אבל אני הלכתי בשביל החוויה התרבותית. אין ספק שהאמריקאים יודעים לתפעל ספורט, להפעיל את הקהל ולעשות אירוע. חבל רק שהאוהדים לא יודעים לעודד... אבל אין ספק שבהשוואה לאירועי כדורסל אחרים שהייתי בהם, האירוע, שהיה בסה"כ משחק ליגה פשוט, היה מאורגן ומנוהל להפליא. מרשים. ובכל זאת, אתם יודעים, הליגה הטובה בעולם.
קור
אין עדכונים מרשימים בחזית הקור. עדיין קר. עדיין יורד שלג. כולם מזהירים אותי שפברואר הולך להיות נורא. אני שמח שבינתיים, כבר עברתי שישה-שבעה ימים מפברואר שלא היה נוראיים. אני לא יכול להיגד שהתרגלתי לקור, אבל בואו נגיד שאני הרבה יותר מצוייד ומכיר קצת יותר טריקים (איפה ללכת, איפה לחכות, מהן הכניסות הקרובות לרכבת התחתית).
היום בבוקר היה לנו שיעור והתחזית הייתה שירד שלג. המרצה שלח לנו מייל והודיע שבגלל שהוא בא באוטובוס, יכול להיות שיסגרו את הנתיבים ולכן הוא לא יוכל להגיע. מוזר! הוא הגיע בסוף, אבל אני מצאתי את זה משעשע בכל מקרה.
רכבת תחתית
אם כבר הזכרנו רכבת תחתית. אני בסה"כ אדם עם חוש התמצאות סביר. לא הכי טוב בעולם, אבל בהחלט ברמה מעל הממוצע (דרך אגב, אני עושה עכשיו קורס במסגרתו אנחנו מדברים על כך שרוב האנשים מדרגים את עצמם בדירוגים פשוטים כמעל הממוצע... אירוני). בכל מקרה, בניו-יורק, בגדול מאוד קל להתמצא ושאני הולך ברחוב אני יודע איפה אני ועכשיו אפילו שאני יודע מהרכבת התחתית אני יודע לאיזה כיוון ללכת. דבר אחד עוד לא הצלחתי לאמץ. כל פעם שאני יורד לרציף של הרכבת התחתית, אני בטוח שהרכבת תבוא מהצד השני. כאילו מתחת לאדמה אני מאבד כל חוש התמצאות. פעם אחר פעם, אפילו באותו רציף, אני מתבלבל. בסוף החלטתי לעשות כמו ג'ורג מסיינפלד. החלטתי שאני תמיד אחשוב הפוך מהאינסטינקט שלי. עובד בכל פעם.
לכלל התמונות מסיוריי ברחבי ניו-יורק, אתם מוזמנים לכאן. אני מעדכן את האלבום הזה מפעם לפעם. אנסה לתזכר עליו.
שבוע טוב
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה