יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

ניו-יורק, ניו-יורק

אחד מהאנשים המרתקים ביותר בכיתה ה- MBA השנה הוא בחור בשם חאליד עומר, אותו אנחנו מכנים KO. KO הגיע אלינו מפקיסטן. אני לא יודע אם הוא מייצג את רוב האנשים מפקיסטן (ככל הנראה לא), אבל אם כן, זו הייתה יכולה להיות מדינה מגניבה ביותר. לא רק שהבחור חכם בצורה בלתי רגילה, קורא כמעט כל דבר שקיים, שותה בכמויות מרשימות הוא גם דואג כל הזמן לפעילות חברתיות. הטיול של סוף השבוע האחרון (שיט בקאנו) היה ביוזמתו ובארגונו וכך גם טיול הסירות אליו נסענו לפני כמה חודשים.

KO, שמתכנן לחזור לפקיסטן מנצל את ההזדמנות כאן לטייל ומן הסתם הוא רוצה לראות את העולם וליהנות לפני שהוא חוזר. לכן הוא הגיש בקשה לחילופי סטודנטים בסמסטר האחרון לניו-יורק (NYU STERN). בקשתו אושרה ושמח וטוב לב הוא ניגש לשגרירות האמריקאית להגיש בקשה לוויזה. עם השגרירות האמריקאית, אתם יודעים, לא לוקחים סיכונים והוא התכונן כראוי והביא איתו כל המסמכים המתאימים. הפקיד שראיין אותו הביט בקצרה במסמכים, הניח אותם בצד ושאל בנימוס אמריקאי אופייני: "אז איך אתה מוכיח לנו שאתה לא טרוריסט?". כמובן שאין דרך להוכיח שאתה לא טרוריסט, כמו שאין דרך להוכיח שאין לך אחות, בעיקר שאתה מפקיסטן (אני מניח שזה משפיע יותר על הטרוריסט מאשר על האחות). למרות כל ניסיונות השכנוע, בקשתו נדחתה והוא נאלץ לבלות את הסמסטר האחרון שלו כאן בסידני (אולי נאלץ זה מילה חזקה מידי, אבל הבנתם את כוונתי).

אז למה אני מספר לכם את הסיפור הזה?

כמו שאמרתי קודם, את סוף השבוע האחרון ביליתי, בין השאר בחברתו של KO והשיחה עימו ועם אנשים אחרים סבבה סביב תוכניותיהם להשתתף בחילופי סטודנטים בבתי ספר שונים. ואז התחלתי לחשוב לעצמי – למה שאני לא אסע גם. בעיקרון, את הבקשה היה צריך להגיש באפריל, אבל היי, יש מקום כיוון ש- KO לא נוסע. אני ככל הנראה לא אמצא עבודה פה, אולי עדיף להעמיק את החוויה לפני שאני חוזר לארץ.

ביום שני בבוקר פניתי לגורמים המתאימים בבית ספר. האמת שלא. הבחורה שמטפלת בזה נמצאת בחופש (כמובן). אז לא פניתי לגורמים המתאימים, פניתי רמה מעליהם. הם הערימו קצת דרישות וקשיים, אבל אחרי כמה בירורים ומצגת שאני צריך להעביר מחר על למה כדאי להם לשלוח אותי, הדברים אמורים להסתדר מבחינת שני בתי הספר.

אם הכול ילך כמו שצריך מחר (מלח מים, מלח מים), אני צריך לנסות לצאת בעצמי לקרב מול השגרירות (הקרב העיקרי הוא קרב של זמנים, בהתחשב שב- 8 לדצמבר אני נוסע לשלושה שבועות להודו וסינגפור). אבל, אנחנו אופטימיים ומקווים שאת סמסטר אביב הקרוב, אני אבלה בניו-יורק!

תאחלו לי בהצלחה (הרבה)... ותתחילו לעדכן את הקשרים בניו-יורק!

סוף שבוע נפלא!

אלעד

2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני רוצה ריבוק - אני מחזיק אצבעות.

תימניה יהודיה לא פאקיסטנית אמר/ה...

איך היהודים האלה מנצלים כל הזדמנות שפאקיסטני מפספס. רק יצא KO מהרשימה לניו יורק, ואתה נדחף.
אם יש פאקיסטנית מסורבת, תודיע לי מיד, ואני ברשימה.