שלום לכולם.
חזרתי בשלום (פחות או יותר). אני מקווה שהתגעגעתם. אני מתנצל על העיכוב בעדכונים, אבל מאז שחזרתי, בנוסף לניסיון להתמודד עם תופעות העייפת, קרס לי המחשב ונאלצתי להתקינו מחדש. לשמחתי, לא אבד מידע רב ערך. בעיקר, נגרמה אי נעימות. ובכל זאת, הדבר גרם לעיכובים.
אז בחגיגיות יתר אני רוצה להתחיל בדיווחים. יש המון מה לדווח והמחשבות שלי קצת מבובלות, אז אני אעשה את זה בחלקים. החלק הראשון, יתרכז בסינגפור.
היעד הראשון בנסיעה היה סינגפור, שם ביליתי כארבעה ימים. האמת, התאהבתי במקום.סדר, ניקיון, יעילות וחוויה עירונית בלתי נגמרת. לא מדובר במדינה גדולה. בסך הכל כ- 700 ק"ר (דרך אגב, בשנות ה- 60 השטח היה קטן בהרבה - בערך 520 ק"ר - חלקים גדולים מהעיר בנויים על reclaimed land, די מרשים). סינגפור היא סיפור הצלחה גדול באסיה עם כלכלה מפותחת, מערכת שלטון יעילות ומבנה מס אטרקטיבי. בימים אלו, נבנה שם אחד מאתרי הקזינו הגדולים בעולם, אשר תמונה שלו אתם יכולים לראות כאן למעלה.
אבל כל אלו דברים שאתם יכולים למצוא גם מעיון בויקיפדיה. מבחינתי האישית, הביקור בסינגפור היווה זעזוע אידאולגי גדול. יש כמה עקרונות שמהווים את הנחות היסוד שלי לגבי חיי כאזרח בוגר. בין העקרונות הללו ניתן למצוא את האמונה שלי בדמוקרטיה וקפיטלזם. סינגפור הצליחה לעורר בי ספקות לגבי הנחות יסוד אלו.
התפיסה הדמוקרטית המערבית (ומדינת ישראל נחשבת בהקשר הזה למערבית) כפי שאני מבין אותה, מציבה את זכויות החירות של הפרט כזכויות החשובות ביותר. הזכות להצביע, חופש תנועה, חופש ביטוי, הזכות לכבוד ופרטיות ועוד. לצד זכויות אלו, ניתן למצוא אזכורים גם לזכויות אחרות, אשר זוכות למעמד משני, הזכות לחינוך, הזכות לעבודה, הזכות למקום מגורים ועוד. במערב, חלק גדול מאמצי השלטון (במובן הבאמת רחב של המילה שלטון) מוקדש להבטחת הזכויות במעמד הראשוני. הזכויות במעמד המשני, נחשבות לפחות חשובות ובדרך כלל אפילו אינן מעוגנות כראוי בחוק. כך, לא יעלה על הדעת לפגוע בחופש הביטוי של אדם, אך אין שום מניעה שהוא יהיה ללא עבודה או חסר בית. בסינגפור, המצב הפוך. הזכויות שזוכות במערב למעמד משני, זוכות שם למעמד בכורה. עד לפני שנה, היו 0% אבטלה ואפילו עכשיו עם המשבר, אחוז האבטלה עומד על 3%. כל אזרח מדינה זכאי לרכישת דירה (הכסף מגיע דרך מערכת הפנסיה, לא אכנס להסבר, אבל זה מקל על הרכישה), יש חינוך חובה חינם ומערכת החינוך היא מהטובות ביותר (אם כי, היא לא כוללת מספיק חינוך למדעי הרוח). לעומת זאת, קיימות הגבלות רבות על זכויות שלנו נראות בסיסיות כמו חופש ביטוי או פרטיות. המערכת רשמית היא דמוקרטית, אבל אותה משפחה נמצאת בשלטון כבר זמן רב ולמעשה המדינה מנוהלת יותר כחברה מאשר כמדינה. אינני אומר שזכויות אדם כפי שאנו תופסים אותן אינן חשובות, אבל הביקור גרם לי להרהר - האם החלפת זכויות אדם חירותיות כמו חופש ביטוי או פרטיות בזכויות סוציאליות, כמו פרנסה ומגורים אינן עסקה טובה?
ההנחה השנייה היא הנחת יסוד לגבי יעילות השלטון. הממשלה לא יודעת לנהל וצריך לאפשר למנגנוני השוק להסדיר כמה שיותר תחומים בחיי השלטון. זוהי כמובן לא רק תפיסה כלכלית, אלא גם פולטית, באשר היא מבטיחה שאף גורם שלטוני לא יחזיק בכוח רב מידי. ההנחה הזו מבוססת על ניסיון העבר שמלמד אותנו שהממשלה, ברוב המקרים, יעילה הרבה פחות מגורמים פרטיים. והנה, סינגפור היא מדינה שמנוהלת, כפי שאמרתי, כמו חברה, ובצורה יעילה ביותר. מנגוני השלטון הם היעילים ביותר בעולם. הבירוקרטיה מועטת, החברות הממשלתיות הן מהטובות בעולם ולמרות מעורבותה של המדינה (גם באמצעות הכת השלטת) כמעט בכל תעשייה ופעילות בחיי היום יום, המערכת פועלת בצורה מרשימה. האם זו ההוכחה ששלטון יכול להיות יעיל, אם מצליחים להציב את האנשים הנכונים ולתת להם את הכוח לפעול?
עדיין לא החלטתי מהן התשובות שלי לשאלות אלו, אבל אלו בהחלט שאלות שאני תוהה לגביהן מאז הביקור בסינגפור. היה ביקור מרתק. תמונות משם (וקצת מהודו) ניתן למצוא כאן.
בקרוב, עדכון על הביקור בהודו.
ואני יודע שפספסתי, אבל בכל זאת, חג חנוכה שמח!
אלעד
חזרתי בשלום (פחות או יותר). אני מקווה שהתגעגעתם. אני מתנצל על העיכוב בעדכונים, אבל מאז שחזרתי, בנוסף לניסיון להתמודד עם תופעות העייפת, קרס לי המחשב ונאלצתי להתקינו מחדש. לשמחתי, לא אבד מידע רב ערך. בעיקר, נגרמה אי נעימות. ובכל זאת, הדבר גרם לעיכובים.
אז בחגיגיות יתר אני רוצה להתחיל בדיווחים. יש המון מה לדווח והמחשבות שלי קצת מבובלות, אז אני אעשה את זה בחלקים. החלק הראשון, יתרכז בסינגפור.
היעד הראשון בנסיעה היה סינגפור, שם ביליתי כארבעה ימים. האמת, התאהבתי במקום.סדר, ניקיון, יעילות וחוויה עירונית בלתי נגמרת. לא מדובר במדינה גדולה. בסך הכל כ- 700 ק"ר (דרך אגב, בשנות ה- 60 השטח היה קטן בהרבה - בערך 520 ק"ר - חלקים גדולים מהעיר בנויים על reclaimed land, די מרשים). סינגפור היא סיפור הצלחה גדול באסיה עם כלכלה מפותחת, מערכת שלטון יעילות ומבנה מס אטרקטיבי. בימים אלו, נבנה שם אחד מאתרי הקזינו הגדולים בעולם, אשר תמונה שלו אתם יכולים לראות כאן למעלה.
אבל כל אלו דברים שאתם יכולים למצוא גם מעיון בויקיפדיה. מבחינתי האישית, הביקור בסינגפור היווה זעזוע אידאולגי גדול. יש כמה עקרונות שמהווים את הנחות היסוד שלי לגבי חיי כאזרח בוגר. בין העקרונות הללו ניתן למצוא את האמונה שלי בדמוקרטיה וקפיטלזם. סינגפור הצליחה לעורר בי ספקות לגבי הנחות יסוד אלו.
התפיסה הדמוקרטית המערבית (ומדינת ישראל נחשבת בהקשר הזה למערבית) כפי שאני מבין אותה, מציבה את זכויות החירות של הפרט כזכויות החשובות ביותר. הזכות להצביע, חופש תנועה, חופש ביטוי, הזכות לכבוד ופרטיות ועוד. לצד זכויות אלו, ניתן למצוא אזכורים גם לזכויות אחרות, אשר זוכות למעמד משני, הזכות לחינוך, הזכות לעבודה, הזכות למקום מגורים ועוד. במערב, חלק גדול מאמצי השלטון (במובן הבאמת רחב של המילה שלטון) מוקדש להבטחת הזכויות במעמד הראשוני. הזכויות במעמד המשני, נחשבות לפחות חשובות ובדרך כלל אפילו אינן מעוגנות כראוי בחוק. כך, לא יעלה על הדעת לפגוע בחופש הביטוי של אדם, אך אין שום מניעה שהוא יהיה ללא עבודה או חסר בית. בסינגפור, המצב הפוך. הזכויות שזוכות במערב למעמד משני, זוכות שם למעמד בכורה. עד לפני שנה, היו 0% אבטלה ואפילו עכשיו עם המשבר, אחוז האבטלה עומד על 3%. כל אזרח מדינה זכאי לרכישת דירה (הכסף מגיע דרך מערכת הפנסיה, לא אכנס להסבר, אבל זה מקל על הרכישה), יש חינוך חובה חינם ומערכת החינוך היא מהטובות ביותר (אם כי, היא לא כוללת מספיק חינוך למדעי הרוח). לעומת זאת, קיימות הגבלות רבות על זכויות שלנו נראות בסיסיות כמו חופש ביטוי או פרטיות. המערכת רשמית היא דמוקרטית, אבל אותה משפחה נמצאת בשלטון כבר זמן רב ולמעשה המדינה מנוהלת יותר כחברה מאשר כמדינה. אינני אומר שזכויות אדם כפי שאנו תופסים אותן אינן חשובות, אבל הביקור גרם לי להרהר - האם החלפת זכויות אדם חירותיות כמו חופש ביטוי או פרטיות בזכויות סוציאליות, כמו פרנסה ומגורים אינן עסקה טובה?
ההנחה השנייה היא הנחת יסוד לגבי יעילות השלטון. הממשלה לא יודעת לנהל וצריך לאפשר למנגנוני השוק להסדיר כמה שיותר תחומים בחיי השלטון. זוהי כמובן לא רק תפיסה כלכלית, אלא גם פולטית, באשר היא מבטיחה שאף גורם שלטוני לא יחזיק בכוח רב מידי. ההנחה הזו מבוססת על ניסיון העבר שמלמד אותנו שהממשלה, ברוב המקרים, יעילה הרבה פחות מגורמים פרטיים. והנה, סינגפור היא מדינה שמנוהלת, כפי שאמרתי, כמו חברה, ובצורה יעילה ביותר. מנגוני השלטון הם היעילים ביותר בעולם. הבירוקרטיה מועטת, החברות הממשלתיות הן מהטובות בעולם ולמרות מעורבותה של המדינה (גם באמצעות הכת השלטת) כמעט בכל תעשייה ופעילות בחיי היום יום, המערכת פועלת בצורה מרשימה. האם זו ההוכחה ששלטון יכול להיות יעיל, אם מצליחים להציב את האנשים הנכונים ולתת להם את הכוח לפעול?
עדיין לא החלטתי מהן התשובות שלי לשאלות אלו, אבל אלו בהחלט שאלות שאני תוהה לגביהן מאז הביקור בסינגפור. היה ביקור מרתק. תמונות משם (וקצת מהודו) ניתן למצוא כאן.
בקרוב, עדכון על הביקור בהודו.
ואני יודע שפספסתי, אבל בכל זאת, חג חנוכה שמח!
אלעד
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה